הזמן: קיץ 1985. המקום : החצר של גן ירדנה, חולון. ענבר ואני (תמי, נעים מאוד) מתפנות מהמגלשות לטובת הכנת קובות מבוץ, ובום – האהבה שלי לבישול נולדה.
מהתחלה צנועה כל כך אפשר רק לטפס למעלה, וכך דרכי בעולם הקולינרי התקדמה לאט, אבל בטוח. קודם התמחתי בשידרוג פיצות מקפיצות למיקרוגל (זוכרים אותן?), משם עברתי לרקיחת מרקים ירוקים בעלי מרקם מוזר וכוונות טובות, ומהרגע שאמא הרשתה לי לטגן – השמים היו הגבול. עד היום המטבח הוא מקום הבילוי המועדף עלי בעולם, אלא אם כן לוקחים אותי למסעדה, או לשוק.
ה"פירור" נולד מתוך האהבה הזו לאוכל ולבישול. המתכונים שיופיעו כאן הם כאלה שניסיתי אצלי במטבח וחשבתי ששווה לדווח עליהם לעולם, או לאחוזון המזערי מתוכו שיזדמן לכאן (ותודה לאחותי, לרועי ולעפרה שלו).
באופן עקרוני, בהיותי בחורה נינוחה עד עצלנית, ההעדפה שלי היא לבישול פשוט, למתכונים שיחס העלות-תועלת שלהם ברור: מעט השקעה – הרבה טעים. אבל מאז שחברתי לחצי השני שלי, שעונה גם לשם רועי, הדברים השתנו. הוא הרבה יותר הרפתקן ממני, וכך יוצא שלא אחת אנחנו מוצאים את עצמנו במטבח, בשעות לפנות בוקר מוזרות, שולים בייגלים ממי קרמל או מצפים הום מייד קרמבו בשוקולד. כך שאין מה להתפלא, אם מדי פעם יזדמנו לכאן דיונים מופרכים על עישון בשר על גזייה או הכנת נקניקיות בבית.
בכל מקרה, זו אני, זה בלוגי, ואתם הכי מוזמנים להצטרף. מי יתן, שכל מה שנכין יצא טעים. אמן.
33 תגובות על נעים מאוד, תמי